דמיון ואנושיות: חשיבותו של כושר הדמיון אצל קאנט וארנדט

מאמר זה בוחן את תפקיד כושר הדמיון וחשיבותו בהגדרת החוויה האנושית והבין-סובייקטיבית, דרך עיון בשיפוט האסתטי של עמנואל קאנט בביקורת כוח השיפוט ובפרשנותה של חנה ארנדט בהרצאות על הפילוסופיה הפוליטית של קאנט שמרחיבה את תפקיד הדמיון אל המרחב הפוליטי והמוסרי. המאמר מתמקד בקשר בין כושר הדמיון, החוש המשותף וקומוניקביליות אוניברסלית כמרכיבים מהותיים בהגדרת האנושיות. ראשית אבחן את החופש הייחודי של הדמיון בשיפוט האסתטי לקאנט, ואדגים כיצד כושר הדמיון מאפשר צורה ייחודית של הסכמה כללית החורגת מעבר לחוויה הסובייקטיבית ועם זאת אינה מבוססת על הגדרה מושגית אובייקטיבית. אבקש לטעון כי הסכמה                                                                                             ייחודית זו, המתאפשרת באמצעות כושר הדמיון, אינה רק היבט של החוויה האסתטית אלא מייצגת מאפיין יסודי של  הטבע האנושי עצמו.

בהמשך אתמקד בקריאתה הייחודית של ארנדט את קאנט שממקמת את השיפוט האסתטי כמפתח להבנת השיפוט הפוליטי. ארנדט מתמקדת באופן שבו כושר הדמיון מאפשר את מה שהיא מכנה ״חשיבה מורחבת״ שמהווה את היכולת לדמיין ולשקול נקודות מבט של אחרים כתנאי הכרחי לשיפוט פוליטי תקף. באמצעות קריאה זו, ארנדט חושפת כיצד המבנה של השיפוט האסתטי הקאנטיאני – המתאפיין במשחק החופשי של הדמיון ובתביעה לתוקף כללי ללא מושג – יכול לשמש מודל להבנת האופן שבו אנו שופטים במרחב הפוליטי, שם נדרשת יכולת לתווך בין הפרטי לכללי בלי כללים מוגדרים מראש. 

באמצעות ניתוח חשיבותו של כושר הדמיון אצל קאנט וארנדט, אבקש להראות כיצד כושר הדמיון משמש גשר בין החוויה הסובייקטיבית לחוויה אנושית משותפת ולחדד את הזיקה בין השיפוט האסתטי למחשבה פוליטית. אבקש לטעון כי על אף שהקריאה של ארנדט את קאנט נתפסת לעיתים כפרזיטית על משנתו האסתטית של קאנט וחורגת ממנה, היא נותרת נאמנה למאפייניה הבסיסיים, בעיקר לאופן שבו הוא קשר בין השיפוט האסתטי לשיפוט המוסרי. ניתוח זה חושף את חשיבות הדמיון לא רק ככושר קוגניטיבי אלא גם כתנאי יסודי לקיום של קהילה אנושית ושל חיים מוסריים.