דמיונות מסוכנים: האיום האפיסטמי החדש הנשקף ממדיה סינתטית
Lineato, Florence – Italy 7.6×12 cm
אבן חלימה, מאוסף יהושע (שוקי) בורקובסקי
דמיון מתחולל בחלקו מחוץ לראש באמצעות עזרים טכנולוגיים. עובדה זו כשלעצמה אינה חדשה, אולם טכנולוגיות חדשות משנות את טיבו של הדמיון. מחוללי מדיה סינתטית, כגון דָאלִי, ופריטי מדיה סינתטיים, כגון זיופים עמוקים (deepfakes; תמונות וסרטונים ריאליסטיים שנוצרו באופן אלגוריתמי ושמציגים אנשים מבצעים או אומרים משהו שלא עשו או אמרו) מערערים על אמות המידה האפיסטמיות הבסיסיות שלנו. עם זאת, טבעו של האיום האפיסטמי החדש הנשקף מהם נותר חמקמק, שכן ייצוגים בדיוניים או מעוותים של המציאות הם עתיקים לפחות כמו הצילום עצמו. אפיונים קיימים באפיסטמולוגיה חברתית של האיום הגלום בזיופים עמוקים מתקשים לזהות מה בעצם חדש בו. למאמר זה שתי מטרות: לאפיין את האיום האפיסטמי החדש הנשקף ממדיה סינתטית, ולזהות את התנאים שבהם פריט מדיה סינתטית הוא בעייתי מבחינה אפיסטמית. אנו טוענים שהאיום האפיסטמי הגלום בזיופים עמוקים בפרט, ובמדיה סינתטית בכלל, הוא שלראשונה למשתמשי מחשב רגילים זמינה האפשרות המעשית ליצור בזול וללא מאמץ עולמות בדיוניים שלא ניתן להבחין ביניהם לבין העולם האמיתי ולשתפם בתפוצה רחבה. פריט מדיה סינתטי הוא רעיל מבחינה אפיסטמית בהקשר נתון כאשר אדם בעל הכרה כלשהי של ההקשר עלול לבלבל את העולם הבדיוני המתואר בו עם העולם הממשי או עם ייצוגים מהימנים שלו בנושאים בעלי חשיבות מוסרית או אפיסטמית.