הבזק ההכרה המתעוררת: דימויי חלום בהגותם של זיגמונד פרויד וולטר בנימין
Nero d’Arno, Florence – Italy 13.5×29 cm
אבן חלימה, מאוסף יהושע (שוקי) בורקובסקי
התמונות והדימויים החזותיים מצויים במרכז פעולת הדמיון ומבנים מרחב המאפשר לתהליכים מנטליים לא-מודעים להתרחש ולקבל חיים חדשים. החלום ופעולת החלימה נותנים ביטוי לעולם הדמיון הפרטי של האדם וזאת באמצעות שפת הדימויים והתמונות. בחיבור זה אבקש לחקור את דימויי החלום בהגותם של זיגמונד פרויד וולטר בנימין תוך קריאה השוואתית ביצירות הקנוניות פירוש החלום ופרויקט הפסאז'ים. הבסיס לקריאה ההשוואתית ברעיונותיהם של שני ההוגים יוסבר בהקשר לזהותם המשותפת כאינטלקטואליים יהודים במרחב דובר הגרמנית של אירופה המודרנית. פרויד ראה בדימויי החלום עקבות זיכרון דחוסות הבנויות מערבוב של רשמי חושים והלוצינציות, אשר נותנים ביטוי ייחודי למשאלות הלב המודחקות. בנימין ראה בדימויי החלום אמצעי לחקר המאה ה-19 והמודרנה כחלק מאתגר יצירת היסטוריה במה שמכונה על-ידו "זמן-עכשיו". שני ההוגים מדגישים את התפרצותם של דימויי החלום אל התודעה בהבזק הרגע, ואת מסוגלותם בכוח אותה התפרצות לחשוף אמיתות חבויות מבעד לשגור ולידוע. בבסיס חקר דימויי החלום של פרויד ובנימין מצויה ההנחה כי חתירה אל ההיבטים הנסתרים והלא-ידועים של ההתנסות עשויה לייצר שינוי, בעוד התעלמות, התכחשות, או הפניית עין עיוורת אליהם מובילה להרס ולניוון. הפניית תשומת הלב אל השברים והקטיעות בהמשכיות החוויה מקדמת היחלצות ממעגלי כפיית החזרה בהמשגתו של פרויד אל התרחשות טרנספורמטיבית. באמצעות חלום הילד הבוער של פרויד וחלום רוח הרפאים של בנימין, אדון במופעי ראייה ועיוורון בהתמודדות עם אובדן, וכן בדימוי הדלת או הסף כביטוי לפוטנציאל הטרנספורמטיבי הקיים בדמיון ובחלימה.