חוק בצל 7 באוקטובר: מחשבות על משפט, פוליטיקה ואלימות

אירועי 7 באוקטובר, והמלחמה שפרצה בעקבותיהם, מסמנים שבר של אלימות שמעורר כמיהה למשפט שיחזיר את החוק על כנו. מאמר זה מבקש לחשוב על הקשר בין משפט, פוליטיקה ואלימות בצל אירועי 7 באוקטובר. בפרט, המאמר מתחקה אחר שני אתרים בהם המשפט נקרא להשיב את החוק למול האלימות, ומראה כיצד הם חושפים קשר פנימי ומורכב זה. החלק הראשון דן בדילמות שמעוררות סוגיית ההעמדה לדין של החשודים בביצוע פשעי הזוועה במסגרת המתקפה של חמאס ב־7 באוקטובר שנתפסו ומוחזקים על ידי ישראל. המאמר משתמש בסוגיה זו כהזדמנות לדון בתופעת "המשפט הפוליטי", החושפת רגע מכונן שבו האלימות, ולא החוק, הם שמעצבים את המשפט. בניגוד לתפיסה המקובלת שמזהה בין "משפט פוליטי" לבין "משפט ראווה" שתוצאותיו מוכתבות מראש על ידי השלטון, המאמר פונה להגות ליברלית שמעמידה מובן אלטרנטיבי של "משפט פוליטי", שיכול לעלות בקנה אחד עם תפיסה ליברלית של המשפט. הגות זו מלמדת כי ההבנה של הערך של המשפט הפוליטי נובעת מעמדה מפוכחת אשר מכירה בממד הפוליטי שלו, בקשר הבלתי ניתן להתרה בינו לבין האלימות, ואינה מנסה להכחיש או לטשטש אותו. החלק השני של המאמר עובר מהזירה המדינתית לבינלאומית ודן בהליך המשפטי שפתחה דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) נגד מדינת ישראל בעזרת התיאוריה על משפטים פוליטיים. אף שהמשפט הבינלאומי נועד לגשר על מצבים של אי־הסכמה בין עולמות נורמטיביים בלתי מתיישבים, האמנה הפכה בדיון לכלי ניגוח פוליטי שהוביל לחשיבה בינארית ושטוחה שבמסגרתה אין דרך להכיר או לייצג את הקורבנות של הצד השני. בכך המשפט הבינלאומי הפך לזירה שמאפשרת לקדם עמדה פוליטית דוגמטית, במקום לפרוע ולערער את ההבחנות הבינאריות והדיכוטומיות בין הצדדים.