שיחה עם סמאח שחאדה
סמאח שחאדה, לידה מחודשת 2022, פחם על נייר 70×70 ס״מ
אני מרגישה שזהות היא שדה פתוח, לא נקודת סיום. משהו שנמצא בתנועה תמידית. כשאני מציירת פורטרטים של עצמי, אני לא מחפשת רק הדמיה חיצונית, אלא גם את הקולות הפנימיים, את החששות, את הספקות, את הרגעים של התפוגגות. אני שואלת את עצמי: מי אני כשאין אף אחד שמסתכל? איך אני מרגישה כשאני לבד? האם הדמות שאני מציגה לעולם היא באמת "אני", או רק גרסה חלקית, מטושטשת, שנוצרה לפי הציפיות שלי, של אחרים, של החברות שסביבי? וגם: מה קורה כשהזהות שלי מתנגדת לעצמה, כשהדמות "אני" מתנגש עם דמות ה"אני" שאני רוצה להיות?