שתי תפיסות על נאורות

מאמרו של קאנט "מהי נאורות" עורר סדרת תגובות, עדכונים והתנגדויות שהפכו טקסטים חשובים של ההגות המערבית. במסה זו אני מבקש להצטרף לשיח זה ולקרוא את המאמר של קאנט מנקודת המבט של ההוויה הישראלית על הייחודיות הכרוכה בה. קאנט ראה בשימוש הציבורי בתבונה כלי שיש בו די להביא לקידמה, ומכאן נובעת הגדרתו הידועה לנאורות כאומץ של האדם להשתמש בשכלו ללא עזרת הזולת. בקריאה הישראלית שאציע נדרש להוסיף ולהעשיר את שימוש הציבור בתבונה בדיאלוג עם מורשות האזור. לשם כך נראה לי נכון להבחין בין נאורות שהזיקה שלה למורשות מקרית לנאורות שמקיימת שיח ער עם מורשות אלו. בחלק הראשון של המאמר ניסיתי להראות כי מושג זה של נאורות הוא מן האפשר, ובחלק השני, הראיתי את יתרונה של הנאורות המורשתית על פני הנאורות הלא מורשתית בהתמודדות עם אתגרי ההווה בישראל.