תפיסת אִישְוָרה כ'אללה' אצל אלבירוני

 מאמר זה בוחן כיצד אלבירוני (המאה ה־11 לספירה) תרגם את המושג אִישְוַרה (Īśvara) מן היוגה־סוטרה של פטנג'לי כ"אללה" בערבית. תרגום זה מוצג כאן לא רק כהעברה לשונית, אלא כמעשה פרשני הממסגר מחדש את מושג האלוהות של היוגה על קו התפר בין פילוסופיה ותאולוגיה ובין הודו לעולם האסלאם. המאמר מתמקד במיוחד בסוטרות 1.23–1.24, העוסקות בהתמסרות לאל ובייחודו, ומשווה בין גרסת אלבירוני (כתאב פאתנג'ל) לבין פרשנויות הודיות קלאסיות (ויאסה, ואצ'ספטי מישרה ואחרים).

praṇidhāna הדיון מצביע על שלושה כיוונים עיקריים: (1) אלבירוני קושר בין (התמסרות) לבין עִבּאדה (עבודת האל) בהקשר מוסלמי, ובכך מדגיש יחס אישי כלפי האל ומעצב אופק קריאה דתי־מעשי לקורא הערבי. (2) תפיסת אִישְוַרה בגרסתו כוללת תכונות כגון עליונות מוחלטת, אי־תלות בזמן וידע אינסופי, ומציגה אותו כישות המעניקה השראה וידע לאדם- תכונות המקרבות אותו לדימוי "אללה" במסורת האסלאמית. (3) המאמר מעלה אפשרות שמקורו הטקסטואלי של אלבירוני לא היה אך ורק ה־Pātañjala-Yoga-śāstra, כטענת מאאס וורדון, אלא נשען גם על מקורות נלווים (פרשנויות אחרות ואף מסורות בעל־פה), ובכך מחדד את שאלת מעמדו של "הטקסט" העומד ברקע תרגומו.

בסיום מתגבשת תמונה מורכבת של אלבירוני כמתווך תרבותי: באמצעות התרגום הוא מעצב את דמות "אל" היוגה כך שאִישְוַרה מוצג כמהות שאינה שונה במהותה מאלוה האסלאם, ובכך מציע קריאה תיאיסטית מובהקת למושג האלוהות ביוגה. עם זאת, התוצאה אינה נטמעת לחלוטין באסלאם ואינה חופפת במלואה למסגרת ההודית הקלאסית; היא מתקיימת במרחב מתוח של דמיון, תרגום ומשא ומתן מושגי