כתב העת עיון מזמין כותבות וכותבים להציע מאמרים, מסות, דיונים ותרגומים לגיליון 75 (אביב 2025)  המוקדש לנושא: דמיון. 

‍

בתולדות הפילוסופיה, מושג ״הדמיון״ מזמן שני כיווני חקירה המשתרגים זה בזה. מצד אחד, הדמיון נקשר ליכולתה של התודעה האנושית להתכוון ולצייר לעצמה מושאים מוחשיים שאינם נוכחים ישירות בפניה. כמנוגד לתפיסה חושית, הדמיון משויך לא פעם לספקטרום של מצבים מנטאליים -- כגון, פנטזיה, הלוצינציה, חלום – שמשוחררים מעולו של העובדתי ומההיגיון של מה שאפשרי במסגרתו. מצבים שכאלה זוכים בדרך כלל לעניין בשל הפוטנציאל היצירתי – לעיתים האנומלי – שגלום בהם, גם אם תרומתם לפרוייקט הידע האנושי מובנת לרוב כפחותה. 

מצד שני, במסורת הקאנטיאנית, המובן הפסיכולוגי או הפנטזמטי של הדמיון אינו יחיד ואף אינו ראשוני. מושג ״הדמיון היוצר״ שטבע קאנט מצביע על מובן עמוק יותר – טרנסצנדנטלי – שבו הדמיון הוא שותף חשוב במערכת ההכרה. ״הדמיון היוצר״ אינו מנוגד לשדה ההתנסות החושית אלא מהווה תנאי לו. יכולתה של התודעה לייצג (להציג לעצמה דימוי של) המציאות כבר תמיד תלויה בפעולתו של הדמיון היוצר. כך, למשל, האפשרות לראות את מה שמופיע מולנו כ-עץ ואת העץ כ-גבוה או כ-רענן – ובאופן כללי, היכולת לראות את א׳ תחת היבט/תיאור ב׳ כלשהו – כבר תלויים בדמיון. ללא דמיון, התודעה לא תוכל לארגן את הריבוי החושי שהיא פוגשת ולהעניק לו צורה של אובייקט, מצב עניינים, או של אירוע כזה או אחר. במובן זה, הדמיון הוא תנאי הכרחי לפרויקט המדעי כולו, כפי שטוען פופר, ובלעדיו לא תתכן הבנה של העולם.

‍

הגישה המהפכנית שהציע קאנט פתחה אופקים חדשים להרחבת הדיון בדמיון ובתפקידו האינטגרלי – תרומתו והזיקות הפנימיות שהוא מקיים – בתוך הארכיטקטורה הקוגניטיבית של האדם. מעבר לכך, היא האירה את הדמיון כיכולת יצירה שמבטאת חירות – תֵמה שפותחה והורחבה באופנים שונים מאז הרומנטיקה והפנומנולוגיה ועד למחשבה הפוסט־סטרוקטורליסטית: הדמיון הוא הכוח להתנגד לכורח המציאות כאמת מידה מוחלטת למשמעות.

הדמיון מבטא את יכולתה של הרוח האנושית לחרוג מהמארג העובדתי שבו היא ממוקמת. הוא החופש לראות אחרת ממה שניתן לנו בתפיסה החושית ובמחשבה הלוגית, לראות גם מעבר לגבולות האפשרי שנקבעים על־ידי מערכות הכוח – ובמסגרתן המערכות הטכנולוגיות – ששולטות בנו. ככזה, הדמיון איננו רק פעילות תוך־נפשית אלא גם כוח בינאישי, חברתי, פוליטי, שיכול להנכיח את הפוטנציאל של המתהווה, של החדש המתארע, את מה שהתודעה עדיין מתקשה לראות, כשאופק העתיד שלה נחסם. 

‍

נשמח לקבל מאמרים והצעות למאמרים פילוסופיים העוסקים במושג הדמיון מפרספקטיבות פילוסופיות מגוונות, שיטתיות והיסטוריות, המאירות את הדמיון בהקשריו הקוגניטיביים, אתיים, אסתטיים, אומנותיים, טכנולוגיים ופוליטיים. המערכת תקבל מאמרים מקוריים בעברית, שטרם פורסמו ואינם מצויים בשיפוט במערכת כתב עת אחר, בהיקף של עד 7,000 מילים. נוסף על המאמר יש לשלוח תקציר באורך של עד 250 מילים בקובץ נפרד. נא לשלוח את שני הקבצים ללא פרטים מזהים מוכנים לשיפוט עיוור. בגוף המייל נא לציין שם ושיוך אקדמי. 

‍

‍

‍

גיליון סתיו 2024 של כתב העת עיון יהיה גיליון פתוח ולא תמטי. עיון מזמין חוקרות וחוקרים לשלוח מאמרים, מסות קצרות מכל תחומי הפילוסופיה ובכל נושא. נשמח לקבל גם הצעות לתרגומים וסקירות ספרים חדשים.

הגשות מאמרים עד לתאריך ה 15.04.2024   לכתובת iyyun.editor@mail.huji.ac.il  

המערכת תקבל מאמרים מקוריים בעברית, שטרם פורסמו ואינם מצויים בשיפוט במערכת כתב עת אחר בעברית, בהיקף של כ 7,000 מילים. נוסף על המאמר יש לשלוח תקציר באורך של עד 250 מילים בקובץ נפרד. כל המאמרים יעברו שיפוט אקדמי.

‍

על רקע המשבר הפוליטי הפוקד כעת את מדינת ישראל, כתב העת עיון מבקש להציב זרקור פילוסופי על המושג ״חוק״ שהפך לאקוטי בשיח הישראלי העכשווי. מה מקור החוק, מה טיבו ותכליתו ואת מי הוא משרת? מהו היחס בין חוק לריבונות? חוק לאלימות? מהמעמדו של החוק בחברה דמוקרטית? מתי הפרה של חוק מערערת את יסודות הדמוקרטיה ומתי היא רכיב מהותי של התנגדות אזרחית? מה מקומם של ציות ואי־ציות בחברה חופשית? 

חוק מופיע תמיד ככלל. האפשרות לנסח ולתקף את הכללי לא מאפיינת רק את המרחב הפוליטי־משפטי, אלא היא שאלה יסודית במחשבה הפילוסופית. 

כתב העת עיון מזמין כותבות וכותבים להשתתף בגיליון אביב 2024, ולהגיש מאמרים שעוסקים במובנים הפילוסופיים השונים של מושג החוק ובמרחבים המגוונים שבהם פועלים חוקים: חוקי הטבע, חוקי השפה, המחשבה, הלוגיקה והמתמטיקה, חוקי המוסר, הדת, חוקי האמנות –ואיתם שאלות על האפשרות לחשוף, לקיים, לציית, לחרוג, להפר ולגלות יצירתיות ביחס לחוק, כמו גם שאלות העוסקות במרחבים שאין בהם חוקים או שהחוקים אינם פועלים כסדרם כמו: כאוס, פרדוקס, אנרכיה.

המערכת תקבל מאמרים מקוריים בעברית, שטרם פורסמו ואינם מצויים בשיפוט במערכת כתב עת אחר בעברית, בהיקף של כ־7,000 מילים. נוסף על המאמר יש לשלוח תקציר באורך של כ 300 מילים בקובץ נפרד. כל המאמרים יעברו שיפוט אקדמי. המועד האחרון להגשת המאמרים הוא 3 בדצמבר, 2023.

‍

אפשרות של דיאלוג

במלאת 100 שנים לספרו של מרטין בובר אני ואתה והמפנה הדיאלוגי שחולל בפילוסופיה של המאה העשרים, עיון קורא לבחינה מחודשת של מושג הדיאלוג ותנאי אפשרותו בימינו.

בעידן הנוכחי, שבו רווחות שלל אפשרויות לתקשורת מהירה וזמינה, תקשורת המשוחררת מגבולות זמן ומקום, הפכה השיחה לתופעה טכנולוגית המעצבת את מרחב היומיום שלנו. כמחווה לפילוסופיה הדיאלוגית של בובר, עיון מזמין כותבות וכותבים לבחון מחדש את השאלה מהו הדיאלוג. שאלה זו נשאלת על רקע ביקורתו של בובר כנגד תפיסות מקובלות של שפה הרואות בה קודם כול אמצעי תקשורת שנתון לתפעולו של האדם. לפי בובר, השימוש בשפה ככלי מסתיר את האופי הבינאישי ההטרוגני של המשוּקָעוּת האנושית בה, את הקדימות שיש למפגש אני–אתה על פני האפשרות להעביר תכנים בין סובייקטים נפרדים, יחידות של 'אני' שהדיבור ביניהן הוא אמצעי תכליתי בלבד. לפי בובר, תנאי האפשרות לשיחה ממשית הוא הזיקה הבינאישית; בלעדיה  הדיבור בין שניים הוא לא יותר מקלט–פלט, חילופי דברים, מסירת תכנים, שבמהותם נותרים זרים לממד האישי של השפה, שהיא דיאלוגית גם ללא מילים, מול אדם, חיה וטבע.  

ההכרה במהותה הבינאישית ההטרוגנית של השפה, ובצורך לשחרר את הדיאלוג ואת אפשרויותיו מהסטנדרטים האינסטרומנטליים של המדיה, הם נקודת פתיחה לכיווני מחשבה פילוסופיים שקוראים, בדרכים שונות, לטרנספורמציה של דרכי הקיום הלשוני שלנו במרחב האנושי, ובאופן רחב יותר, במרחב הטכנולוגי והאקולוגי בעידן האנתרופוקן.

אך, מהו התוקף של רעיונות אלה כיום? מה מקומה של המחשבה הדיאלוגית לצד, או כנגד, התפתחויות בפילוסופיה של השפה, המשפט והקוגניציה בעשורים האחרונים? האם רעיונות אלה, או גלגול שלהם, עוד רלוונטיים בעידן שהטמיע את חוקי התקשורת הדיגיטלית המהירה ושבו מכונות־שפה יעילות מחליפות את הדיבור האנושי ומעלימות בהדרגה את מפגשי הדיבור הבינאישי מנוף היומיום? האם האני–אתה נוכח עדיין כאפשרות ממשית בשפות החדשות, שמעצבות הטכנולוגיה, הכלכלה והפוליטיקה, ומה מקומו של הבינאישי בעידן פוסט־אנושי? כיצד יכולה הקטגוריה של 'קהילה דיאלוגית' להיות רלוונטית בחברה 'מחוברת'? האם יש מקום ל'זיקה' הבובריינית בעולם המסכים, ואם כן, מה טבעה? האם הטכנולוגיה בהכרח משטיחה את הדיאלוג, או שניתן להיעזר בה כדי לאפשר את העמקתו של הדיאלוג, דרך אפשרויות של רחק וזיקה מסוגים חדשים? מה פירוש לומר כיום ״אתה״, ומה הם ההיבטים הפוליטיים של אמירה זו? מה המשמעויות הפילוסופיות של התנהלות לשונית למול אחרים ואחרות, תוך מתן מקום לסינגורליות, לאידיוסינקרטיות? אילו אפשרויות הקשבה קיימות בעולם של הפרעות קשב, הסחות דעת, פייק ניוז? ואיזה אפשרויות של דיאלוג עלינו לפתח בתרבות, שמצד אחד משתיקה קולות ומן הצד שני מחוללת תחרות בין נרטיבים הנותרים חירשים זה לזה.  

עיון מזמין מאמרים והצעות למאמרים העוסקים במושג הדיאלוג מפרספקטיבות פילוסופיות מגוונות, שיטתיות והיסטוריות, הקושרות תיאוריה של שיחה ודיבור להיבטים אתיים, אסתטיים ופוליטיים. ניתן להציע מאמרים פילוסופיים המתמודדים עם תופעות תרבותיות וטכנולוגיות המדגימות את כוחו ואת מגבלותיו של הדיאלוג האנושי והלא־אנושי, עם מהלכים וויכוחים מתולדות הפילוסופיה על מהותו של הדיאלוג, תנאי האפשרות והשבר שלו. כמו כן, נשמח לקבל מאמרים המציעים ניתוח פילוסופי של אפשרות ואי אפשרות של דיאלוג הבאים לידי ביטוי במקרי מבחן ספציפיים של מצבי מחלוקת ואי־הבנה חריפים מתולדות המחשבה הפילוסופית, ההגות החברתית והפוליטית והכתיבה על אמנות.

‍

המערכת תקבל מאמרים מקוריים בעברית, שטרם פורסמו ואינם מצויים בשיפוט במערכת כתב עת אחר בעברית, בהיקף של עד 6,000 מלים. נוסף על המאמר יש לשלוח תקציר באורך של עד 250 מילים בקובץ נפרד. כל המאמרים יעברו שיפוט אקדמי.

מה הם חיים? שאלה זו מתעוררת מחדש לנוכח האתגרים הגדולים של התקופה – ההתמודדות עם מגפה עולמית, משבר האקלים ושינוי פני כדור הארץ, השתלטות השוק הקפיטליסטי ואיתו טכנולוגיות שחותרות אל "שיפורם" המתמיד של החיים. כיצד יש להבין כיום את ייחודו של החי למול אופני ממשות חסרי חיים? מה בין האורגני והמלאכותי, בין חיים ממשיים לוירטואלים, חיים עירומים וחיים ראויים? האם חיים הם מושג אחדותי, או כמו בעברית, מושג שמושתת מלכתחילה על ריבוי?

מטרת הכרך היא להציע כלים תאורטיים למחשבה על ׳חיים׳ בעת הזו, מתוך הקשת המגוונת של צורות ומובנים שהם מקבלים. על רקע ההבחנה העתיקה בין חיים כמאפיין מהותי של היצור האורגני לבין חיים כהתהוות אנושית שדורשת הבניה ועיצוב, בין ״להיות בחיים״ ל״לחיות״ (במובן האקטיבי והעשיר של המילה), מזמין כתב העת עיון חוקרות וחוקרים להעמיק את הדיון בקשרים שבין טבעם של החיים לבין משמעות החיים, הזכות לחיים, והתנאים להופעתן והיעלמותן של צורות חיים. הזמנה זו היא אתגר עבור מחשבה המבקשת לפעול בהווה למניעת דלדול החיים וההרס האקולוגי, כמו גם למען יצירה של צורות חדשות של חיים חופשיים.

‍

המערכת תקבל מאמרים מקוריים בעברית, שטרם פורסמו ואינם מצויים בשיפוט במערכת כתב עת אחר בעברית, בהיקף של עד 6,000 מלים. נוסף על המאמר יש לשלוח תקציר באורך של עד 250 מילים בקובץ נפרד. כל המאמרים יעברו שיפוט אקדמי.

‍

נשמח לקבל גם הצעות לתרגומים של טקסטים רלוונטים לנושא חיים, כמו גם הצעות למסות קצרות, פולמוסים, וסקירות ספרים חדשים, שיהיו רלוונטים לנושא.

מטרת הכרך היא להפגיש את העתיד עם אפשרויות של דיבור וארטיקולציה פילוסופיים שיחלצו אותו מסד האדישות המחשבתית והמובן מאליו. העושר הגלום בעתיד זקוק לפיתוח של שפה פילוסופית שרגישה למעמד הטנטטיבי, הלא-וודאי – ל-״אולי״ – של ה״עדיין לא״. הדיון בעתיד הכרחי כדי לפתוח את ״אופק התקווה", כפי שכינה זאת ארנסט בלוך, והפתיחה ההגותית הזו של העתיד הכרחית כדי שחזון אתי ופוליטי יוכל להיקשר גם אל הדורות הבאים.

‍

עיון מעודד דיון בעתיד במסגרת שאלות על המטאפיזיקה והפנומנולוגיה של הזמן, על היעלמות העתיד ונוכחותו במסגרת המבנים הטמפורליים שמאפיינים את התרבות העכשווית, כמו גם, מבטים השוואתיים על סוגים שונים של אינטנציונאליות, הלכי רוח וצורות חוויה המכוונות פני-עתיד, כפי שאלה מופיעות בהקשרים תרבותיים ודתיים מגוונים.

‍

המערכת תקבל מאמרים מקוריים בעברית, שטרם פורסמו ואינם מצויים בשיפוט במערכת כתב עת אחר בעברית, בהיקף של עד 6,000 מלים. נוסף על המאמר יש לשלוח תקציר באורך של עד 250 מילים בקובץ נפרד. כל המאמרים יעברו שיפוט אקדמי.

‍

נשמח לקבל גם הצעות לתרגומים של טקסטים רלוונטים לנושא העתיד, כמו גם הצעות למסות קצרות, פולמוסים, וסקירות ספרים חדשים, שיהיו רלוונטים לנושא.שאלת העתיד הפכה נוקבת בעת הזו, בצל מגפת הקורונה, משבר הדמוקרטיה והמשבר האקולוגי. שאלה זו אינה נשאלת עוד מתוך חדוות הגילוי של הלא-נודע, מתוך אמונה בהפיכת העולם למקום טוב וצודק יותר, וגם לא מתוך אימה הקץ. היא נשאלת כיום מתוך ניסיון להתמודד עם תחושת אובדן של העתיד, עם זמניות אנושית, שבעידן הקפיטליסטי ההיפר-טכנולוגי העכשווי, צומצמה להווה-שמתמשך ללא עתיד. בעידן ״האלגוריתמים״ דומה כי התמשכות ההווה אינה יכולה להתפתח אל החדש והמפתיע, אלא נותרת מוכרת במהותה, ניתנת לחיזוי, לניהול והסדרה. האם ניתן לדבר כיום על העתיד באופן שאינו רק פורמאלי או פוזיטיביסטי, אלא גם באופן שמנכיח את הקונקרטיות של הנעלם, הבלתי-צפוי, הפתוח, האוטופי והדיסטופי, בחיינו, ושמסביר מדוע נוכחות שכזו חשובה ואף הכרחית לחיי ההווה?