על רקע המלחמה והמשבר הפוליטי הפוקדים כעת את מדינת ישראל, גיליון 73 של עיון מציב זרקור פילוסופי על המושג ״חוק״ שהפך לאקוטי בשיח הישראלי העכשווי. בעוד ההקשר המשפטי־פוליטי מרכזי לדיון הנוכחי, הרי הוא בלתי נפרד, כפי שניכר מקשת המאמרים המופיעים כאן, מההקשר הרחב יותר של דיון בחוק ובחוקיות שמרכזי לתחומי היסוד של המחשבה הפילוסופית: חוקי הטבע, לוגיקה וחוקי המחשבה והשפה, חוקי הדת והמוסר, כללים אסתטיים, קודים תרבותיים וכדומה. המאמרים בגיליון הנוכחי עוסקים במערכות שונות של חוקים, וזאת באופן שמוביל את הדיון הכללי אל שאלות על היחס בין חוק לריבונות, ובפרט, על מעמדו של החוק – טיבו ותכליתו – בחברה דמוקרטית.

במלאת 100 שנים לספרו של מרטין בובר 'אני ואתה' והמפנה הדיאלוגי שחולל בפילוסופיה של המאה העשרים, עיון קורא לבחינה מחודשת של מושג הדיאלוג ותנאי אפשרותו בימינו. מה מקומה של המחשבה הדיאלוגית לצד, או כנגד, התפתחויות בפילוסופיה של השפה, המשפט והקוגניציה בעשורים האחרונים? האם האני-אתה נוכח עדיין כאפשרות ממשית בשפות החדשות שמעצבות הטכנולוגיה, הכלכלה והפוליטיקה, ומה מקומו של הבינאישי בעידן פוסט־אנושי?

מה הם חיים? שאלה זו מתעוררת מחדש לנוכח האתגרים הגדולים של התקופה – ההתמודדות עם מגפה עולמית, משבר האקלים ושינוי פני כדור הארץ, השתלטות השוק הקפיטליסטי ואיתו טכנולוגיות שחותרות אל ״שיפורם״ המתמיד של החיים.

האם ניתן לדבר כיום על העתיד באופן שאינו רק פורמאלי או פוזיטיביסטי, אלא גם באופן שמנכיח את הקונקרטיות של הנעלם, הבלתי-צפוי, הפתוח, האוטופי והדיסטופי, בחיינו, ושמסביר מדוע נוכחות שכזו חשובה ואף הכרחית לחיי ההווה?