העתיד

גיליון 70 של כתב העת עומד בסימן התחדשותו של עיון, שנוסד על ידי מרטין בובר, שמואל הוגו ברגמן, יוליוס גוטמן וסיני אוקו לפני כשבעים ושבע שנה. ב״פתח הדבר״ לחוברת עיון הראשונה, שיצאה לאור באוקטובר 1945, מדגישים העורכים את מרכזיותה של הפילוסופיה כערך עקרוני לחיים של תרבות בכלל,  ובפרט כבעלת חשיבות עבור ״התרבות העברית המתחדשת״. ״עיון לא יהיה בו עיון״, הם כותבים, ״אם אינו מוצא – בכח – את מקומו במערכת הנרחבה יותר של המחשבה״. הפילוסופיה היא, מבחינתם, ״ביקורת־עצמית של המחשבה״ ש״מקיימת תפקיד של עידוד המחשבה כשהיא מעמידה את הדעת – בכל פעם מחדש – בפני בעיותיה היסודיות״.

‍

ב״פתח הדבר״ אין אזכור מפורש לרגע ההיסטורי שבו נוסד כתב העת לפילוסופיה, למשמעויותיו ולהשלכותיו. עם זאת, רמז לגבי השבריריות והתעוזה שהיו מעורבות בהעמדת חזון פילוסופי־תרבותי למול עתיד לא ידוע אפשר למצוא בהערת העורכים המסיימת את דברי הפתיחה: ״הננו ניגשים למעשה זה״, הם כותבים, ״שעה שעמנו רוקם מחדש את השקפת עולמו. עד היכן נגיע בחוברות עיון – ילמדנו העתיד״.

‍

שבעים ושבע שנים חלפו מאז צאת החוברת הראשונה של עיון; והעתיד הלא ידוע שמקימיו של כתב העת כיוונו אליו הפך להיות ההווה שלנו. כך, בסימן התחדשות כתב העת עיון, שאלת העתיד ובפרט היחסים בין ההווה לעתיד עומדים במרכזה של חוברת סתיו 2022. מה מקומו של העתיד כנושא פילוסופי? באיזה אופן מהווה העתיד בעיה או אתגר עבור הפילוסופיה, ומה יכולה הפילוסופיה להציע למחשבת העתיד?