על תפקידו של עתיד בחיים ביקורתיים
המאמר מבסס את הטענה כי העתיד הוא זמניות (temporality) שחיונית לביקורת כחלק מחיים פוליטיים. הנחת המוצא היא כי התיאוריה הביקורתית מחויבת לתהליכים של שינוי חברתי וככזו יש לבחון גם את ההיבטים הטמפורליים שלה בצורה זו. אטען כי בחינה כזו מחייבת לחשוב על הסובייקט הפוליטי המתאפשר מתוך הנחות היסוד של התיאוריה הביקורתית, ובאופן ממוקד יותר על צורות הזמניות החיה (temporalities lived) שהן חלק מתוך אותה סובייקטיביות פוליטית.
בתחילה אנתח את האופן שבו התיאוריה הביקורתית מניחה צורות של זמניות עבור הסובייקט הפוליטי, ואציג את הבעייתיות של זמניות זו. מתוך ביקורת זו אטען כי זמניות עתידית הינה הכרחית לסובייקט פוליטי ביקורתי. אטען כי הקוטב העתידי משמעותי לכינון סובייקטיביות פוליטית ביקורתית בשני אופנים: ראשית, העתיד מאפשר את ארגון הרגעים של דיסאוריאנטציה כגון זעם ופירוק, המאפיינים תהליכים ביקורתיים, לכדי מהלך חיים. שנית, עתיד מאפשר יצירה של קשת רחבה של אָפקטים (affects) פוליטיים הפועלים ככוח מניע לפעולה פוליטית.
מאחר שלא כל זמניות עתידית מעודדת ביקורתיות, ומתוך ביקורות פוסט־קולוניאליות, קוויריות ואחרות שהצביעו על ההשלכות הפוליטיות הבעייתיות של מחשבה צופה פני עתיד, המאמר ישאף לאפיין את צורות הזמניוּת העתידית המזינה ביקורת כצורה של שינוי חברתי.
ד"ר מירי רוזמרין היא מרצה בכירה בתוכנית לימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן. היא גם עמיתת מחקר בכירה במכון ון-ליר בירושלים ומובילה במסגרת המכון מעבדה מחקרית העוסקת בסובייקטיביות פוליטית פמיניסטית עכשווית. היא מתמחה בפילוסופיה פמיניסטית, תיאוריה ביקורתית, פילוסופיה חברתית פוסט-ליברלית ואתיקה פוסט-ליברלית. מחקריה עוסקים בשאלות של פעולה חברתית, ופגיעות כבסיס לתיאוריה אתית ופוליטית, ותצורות פוסט-אדיפאליות של אמהות ומשפחה.
