על התמצאות בשפה אצל ויטגנשטיין המאוחר
בחקירות פילוסופיות, סעיף 123, כותב ויטגנשטיין: ״בעיה פילוסופית הינה מהצורה: ״אינני מתמצא״״. תיאור זה, המשתמש בדימוי מרחבי כדי לאפיין את בעיות הפילוסופיה ובמובנים מסוימים גם את האופן שבו עלינו לחשוב על התמודדות איתן, נמצא בליבה של רשת דימויים מרחביים המופיעים בחקירות בפרט ובהגותו המאוחרת והאמצעית של ויטגנשטיין בכלל. המחשבה על התמצאות בשפה כעל דרך לפתרון הבעיה הפילוסופית, והשימוש הרב בדימויים מרחביים הן בנוגע לשפה והן בנוגע למתודת החקירה הפילוסופית של ויטגנשטיין המאוחר, מעלה בפנינו את השאלה כיצד עלינו לחשוב על האנלוגיה המרחבית בכתביו של ויטגנשטיין? אילו היבטים אנלוגיה זו מאירה ביחס לשפה שלנו מצד אחד וביחס לחקירה הדקדוקית מהצד השני? במאמר זה ברצוני להציע שדימוי ההתמצאות מבטא יחס בסיסי של האדם לשפה – האופן שבו אנו יכולים להרגיש במקום או לא במקום ביחס לשפה שלנו. במובן זה, החקירה הדקדוקית כמתודה להתמצאות אינה עוסקת במיפוי הדקדוק של שפתינו, אלא בתנועה המשוקעת בתוך סביבה דינמית ומשתנה, החושפת את היחסים המורכבים בין מוכרות לזרות, בין תנועה ליציבות ובין ביטחון לחרדה המאפיינים את חיינו בשפה.
ד״ר אורן רוז הוא מורה לפילוסופיה ומחנך בגימנסיה העברית "הרצליה" ומרצה בתוכנית ״שאר רוח״ באוניברסיטת תל אביב. הדוקטורט שלו, ״הבית והעיר: שפה כמקום בהגותם המאוחרת של היידגר וויטגנשטיין״, שהושלם באוניברסיטת תל אביב, עוסק במופעים השונים של דימויים מרחביים בפילוסופיית השפה של היידגר וויטגנשטיין, באופן שבו השימוש בדימויים אלה משמעותי להבנת תפיסתם את השפה, ומאפשר נקודת מבט שונה על היחסים בין הפילוסופיות שלהם.
