דבר הפסל
כפי שמראה הקריאה בשיר "טורסו קדום של אפולו" של המשורר הגרמני ריינר מריה רילקה, כוח האמנות אינו מתמצה בעירור הנאה, כפי שסבר קאנט, כי אם ביכולתה להלום בנמעניה ולחולל בהם שינוי רדיקלי. כמתואר בשיר, הטורסו הקטום של פסל אפולו, שאליו רילקה נחשף ככל הנראה בביקורו במוזיאון הלובר, רוחש חיים ומצויד במבט שנודד מהראש הנעדר אל הגוף. מדובר אפוא בפסל אפולו שעבר דיוניסיזציה. ההיתקלות בפסל – על רוח הרפאים של הקיום הפרימורדיאלי שמתארחת בו – קוראת לצופה לחולל בחייו שינוי רדיקלי. מושג האינטרפלציה מותק אפוא מהשדה הפוליטי לשדה האסתטי: להבדיל מלואי אלתוסר, האינטרפלציה אינה מתרחשת במפגש עם נציג החוק אלא במפגש עם יצירת האמנות. בניגוד לאלתוסר, האינטרפלציה אינה מסבה את הסובייקט לאזרח שומר חוק וסדר אלא מכוננת אירוע שכרוך בפריעת החוק והסדר, ואשר יוצרת אגב כך סובייקט משובש. ההיתקלות באמנות הופכת במובן זה לקריאת תיגר על הסדר אגב התנגדות לו. העדות לקריאת התיגר ולהתנגדות מובאת בשיר של רילקה. במובן זה, תפקיד האמנות מתמצה במתן עדות לאירוע.
פרופ' דרור פימנטל מלמד במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתוכנית התואר השני למדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל. על תחומי ההתמחות שלו נמנות פילוסופיה קונטיננטלית, פנומנולוגיה, אסתטיקה וסמיוטיקה. מספריו: חלום הטוהר: היידגר עם דרידה, מאגנס, 2009; אסתטיקה, מוסד ביאליק, 2014; Palgrave ,Written Being :Derrida with Heidegger 2019 ,Macmillan. תרגומו לאיגרת על ה'הומניזם' של מרטין הייידגר ראה אור במאגנס )2018(. ספרו Hospitality of Ethic an as Art :ethics-Aesth עומד לראות אור בהוצאת פלגרייב מקמילן.
