דיאלוג אחיות: מאנטיגונה ואיסמנה לאיריגראי ובובואר
מאמר זה בוחן את האופן שבו דמויותיהן של איסמנה ואנטיגונה והדיאלוג ביניהן במחזהו של סופוקלס אנטיגונה הפכו להיות מרכזיים עבור הפילוסופיה הפמיניסטית במאה ה-20. תוך התמקדות בדיאלוג שמנהלת הפילוסופיה הפמיניסטית עם המחזה ועם דמותן של האחיות, המאמר מבקש לחשוב עליהן כבנות שיח פילוסופיות ולבחון את האופן שבו דרך שיחה עימן הפילוסופיה ניסתה להביע את ההבטחה, או הכישלון, הגלומים ביחסים בין אחיות, ואף יותר מכך, לחשוב על הדרך שבה אחאות זו קשורה לצורת היות נשית, למשמעות נשית, לפעולה נשית קולקטיבית, ושורה של סוגיות אחרות. בפרט, המאמר מתמקד באופן שבו אנטיגונה ויחסן של אנטיגונה ואיסמנה, מופיעים כתֵמה בהגותה של הפילוסופית ילידת בלגיה לוס אירגארי. הבחירה באיריגארי נראית מפתיעה, משום שעל אף העובדה שיחסים בין נשים הם מרכזיים לעבודתה, היא לרוב מתמקדת ביחסים בין בנות לאימהות, ולא באלו השוררים בין אחיות. לאחר דיון ביחסי אימהות ובנות, ובחינה של האופן שבו איריגארי בוחרת לדון במבנה ובאופי של היחסים בין בנות לאימהות דרך אנטיגונה, המאמר עובר לדון בטקסט אוטוביוגרפי קצר של איריגארי שבו היא מלהקת את עצמה כאנטיגונה ומופיעה בו, באורח מפתיע ויוצא דופן, לא אםֵ, אלא אחות, בדמותה של הפילוסופית סימון דה בובואר. הפנייה שלה אל בובואר כאל אחות חושפת את האופן שבו איריגארי מבינה את המשמעות ואת האפשרויות הטמונות ב״היות אחות של־״, בייחוד עבור עתיד של שחרור. היא מאפשרת לנו לחשוב על ההבטחה ועל הכישלון האפשרי של דיאלוג בין אחיות, כמודל ליחסים בין נשים המבוססים על דומי שאינו שקול לזהות, ועל הבדל שאינו מחייב אחֵרוּת.
ד"ר ליאור לוי היא מרצה בכירה לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, שם היא מכהנת גם כראש תוכנית אופקים למצטיינים ולמצטיינות. היא מתמחה בפילוסופיה פמיניסטית, בפנומנולוגיה ובאסתטיקה. מאמריה על הפילוסופיה של סימון דה בובואר, לוס איריגארי ואדריאנה קבררו ראו אור בין השאר בכתבי עת Studies Ibsen ,Imago American ,Hypatia, ובאסופות אחרות. בשנת 2022/2021 היא שימשה כעמיתת NOMIS, המכון לחקר ההיסטוריה והתיאוריה של הדימוי, אוניברסיטת באזל.
