מרטין בובר: הממד התיאולוגי והפוליטי בדיאלוג
המאמר בוחן את היסוד התיאולוגי בדיאלוג ואת האופנים שבהם התיאולוגי אמור להתבטא במציאות החברתית-פוליטית. בובר חשב שיחסי אני-אתה יכולים וצריכים להביא מזור לחוליי החברה המודרנית, לחוסר הישירות הכרוך בחברת ההמונים של מדינת הלאום ושל הכלכלה הקפיטליסטית. אל מול חברת ההמונים בובר העמיד קהילתיות אנרכיסטית הנבנית מלמטה על פי המודל של תקופת השופטים. לאחר דיון קצר על היסודות האנרכיסטיים בדיאלוג, אבחן את הביקורת של בובר על הגותו של ז'אן פול סארטר ואת טענתו שהחשיבה האקזיסטנציאליסטית-אתיאיסטית משקפת מודל שבו הסובייקטיביות נבנית מתוך התבוננות באובייקט, כלומר היא כרוכה ביחסי אני-לז.
האלטרנטיבה של בובר למודל זה היא בעיקרה תיאולוגית ומבוססת על הטענה שהסובייקט זקוק ליחסי אני-אתה כדי לגבש את מהותו. אטען שהגותו מובילה לגישה שאכנה "היות בעולמו של אלוהים" – כלומר בדומה להגות אקזיסטנציאליסטית הדיאלוג יוצא מתוך תפישה שהאדם הוא "היות בעולם", מושלך אל תוך קיום שלא בחר בו, אך בובר אינו מסתפק בכך וטוען שהאדם צריך להכיר בשליחותו: לממש את דמות אלוהים בעולם על ידי קהילה הפועלת אל מול חברת ההמונים ומשנה אותה מלמטה.
ד"ר אבנר דינור הוא תיאולוג חילוני. מרצה להגות יהודית ולפילוסופיה במכללת ספיר ובמספר מכינות קדם־צבאיות. מְרכז־שותף של פורום מתנאל בר־אילן להגות יהודית צרפתית. מוביל יחד עם שותפים בגרמניה ובפלסטין את הארגון FAB – ידידות חוצה גבולות. פרסם מאמרים על מיתוס הווסת היהודית־גברית, על סכסוך הזהות הפלסטיני־ישראלי ועוד. מחקרו .מתמקד בשנים האחרונות במונח "תיאולוגיה חילונית" דרך הגותם של מרטין בובר, הנס יונס ועמנואל לוינס
