שתי תפיסות על נאורות
מאמרו של קאנט "מהי נאורות" עורר סדרת תגובות, עדכונים והתנגדויות שהפכו טקסטים חשובים של ההגות המערבית. במסה זו אני מבקש להצטרף לשיח זה ולקרוא את המאמר של קאנט מנקודת המבט של ההוויה הישראלית על הייחודיות הכרוכה בה. קאנט ראה בשימוש הציבורי בתבונה כלי שיש בו די להביא לקידמה, ומכאן נובעת הגדרתו הידועה לנאורות כאומץ של האדם להשתמש בשכלו ללא עזרת הזולת. בקריאה הישראלית שאציע נדרש להוסיף ולהעשיר את שימוש הציבור בתבונה בדיאלוג עם מורשות האזור. לשם כך נראה לי נכון להבחין בין נאורות שהזיקה שלה למורשות מקרית לנאורות שמקיימת שיח ער עם מורשות אלו. בחלק הראשון של המאמר ניסיתי להראות כי מושג זה של נאורות הוא מן האפשר, ובחלק השני, הראיתי את יתרונה של הנאורות המורשתית על פני הנאורות הלא מורשתית בהתמודדות עם אתגרי ההווה בישראל.
פרופ׳ מאיר בוזגלו מלמד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ועוסק בפילוסופיה של הלוגיקה, במטאפיזיקה ובמחשבת ישראל. ספרו האחרון, שמע: עיון מטאפיזי לאור המקורות (הוצאת כרמל, 2022) שואף לחדש את מחשבת ישראל כתחום עיסוק עכשווי שהוא לא רק פרק בתולדות הרעיונות. מאיר פעיל חברתי העוסק בחינוך, ובהחייאת הפיוט בישראל. מאיר הוא יושב ראש ומייסד תנועת "תיקון" בישראל, המקדמת שיח ישראלי מתוך קשב למורשות האזור. הספר, הייחוד והיחד: מורשות מבקשות גשר בעריכתו ובעריכת יפה בניה, יצא לאור בשנה שעברה בהוצאת ידיעות אחרונות.