על דיאלוג והעדרו: עיון בהרצאה מעזבונו של הנס בלומנברג
הנס בלומנברג (1920–1996) זכה לשמו הטוב כאחד מענקי הרוח של המחשבה הגרמנית במאה העשרים הודות לשילוב ייחודי בין עמקוּת פילוסופית לבין למדנוּת היסטורית. במחקר על אודותיו, רק לעתים נדירות נדון בלומנברג בהקשר יהודי, והתייחסויותיו הנדירות לתולדות העם היהודי ולהיסטוריה של הפילוסופיה היהודית זכו אך לתשומת לב מעטה. בהרצאתו, "משה בן מימון ותרומתה של יהדות ספרד לימי הביניים האירופיים", המובאת בגיליון זה לראשונה, בלומנברג דן במפורש, ובאופן חריג, בשני הנושאים הללו מבעד לדמותו של הרמב"ם והמורשת ההגותית שהותיר. מאמר זה מנתח ראשית את הדרך שבה ניגש בלומנברג להמשיג את תולדות המחשבה היהודית, באמצעות מיקוד במונח 'הישרדות' שבו הוא עושה שימוש בהרצאה ושאותו פיתח באופן מקורי בהקשרים אחרים בהגותו. בהמשכו, המאמר דן באופן שבו תפס בלומנברג את תולדות התקבלותו ואי-התקבלותו של מורה הנבוכים בקרב יהודים ונוצרים, ובסיבות שהובילו לדעת בלומנברג לנטישת המורה בקרב יהודים, ולאימוצו בקרב הוגי הסכולסטיקה הנוצרית.
עומר מיכאליס הוא פרופסור חבר בחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד באוניברסיטת תל אביב, ועמית מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן. הוא עוסק בהגות ובפילוסופיה היהודית בעולם האסלאמי, ומתמקד בתהליכים של יצירה, מסירה והטמעה של ידע במסורת היהודית בימי הביניים, לאור תהליכים מקבילים בתרבות האסלאמית.
