קאנט על ההכרחיות והשיטתיות של חוקי הטבע הניסיוניים

חוקיות הטבע היא נושא מרכזי בפילוסופיה הביקורתית של קאנט, כפי שאפשר לצפות מקביעתו המהפכנית שהשכל מכתיב לטבע את חוקיו. אולם החוקים שהשכל מכתיב הם רק החוקים הכלליים ביותר הנובעים מתנאי האפשרות האפריוריים של הניסיון. לעומת זאת, יש חוקי טבע פרטיקולריים המתגלים במחקר המדעי הניסיוני ואינם ניתנים לגזירה אפריורית. למשל, אנחנו יודעים מתוך הניסיון שסוכר תמיד יתמוסס בכוס מים חמים. מה משמעותו של חוק כזה וכיצד אפשר להסביר את ההכרחיות הזו? כיצד להסביר את הידע על חוקים כאלה? לגבי החוקים הפרטיקולריים, קיימות מספר אסכולות פרשניות. שתי פרשנויות מובילות הן פרשנות השיטתיות והפרשנות המהותנית. פרשנות השיטתיות מסתמכת על תיאור מתודולוגי־אפיסטמולוגי מתי ניתן לטעון שסדירות ראויה להיחשב לחוק טבע – כזו שיכולה להכלל במערכת אידיאלית של חוקים. הפרשנות המהותנית, לעומת זאת, מספקת הסבר מה זה להיות חוק טבע במונחים מטפיזיים – חוקיות הטבע נובעת מהמהויות של הדברים בטבע. בעוד שהפרשנויות שונות באופיין, ישנן ראיות טקסטואליות שקאנט תמך בשתיהן. במאמר זה אסביר את הכפילות של הפרשנויות ואיישב ביניהן. אני טוען שהתיאור של קאנט על טבעה של החקירה המדעית כולל נורמה אחת של הסבר שבה השיטתיות וההכרח של חוקי הטבע תלויות זה בזה. נורמה זו באה לידי ביטוי במושגים מטפיזיים כמו מהויות, כוחות, ומעל לכל האידאה הרגולטיבית של האל כבסיס לאחדותם והכרחיותם של חוקי הטבע. לבסוף, אציג השלכות של הפרשנות שלי על תורת המוסר של קאנט. אני טוען שמעבר לשאלות הפרשניות, עמדתו המורכבת של קאנט לגבי חוקי הטבע היא מעניינת פילוסופית מפני שהיא דוגמא למשמעותיות של שאלות מטפיזיות מתוך היותן ביטוי לנורמות של חשיבה.

‍